אימון יתר - תסמינים, אבחון וטיפול
אימון יתר הינה תופעה שתוארה בספרות הרפואית כבר במחצית השנייה של המאה ה – 19 תופעת אימון היתר מוגדרת כשינוי באיזון ויצירת חוסר איזון בין העומס שמופעל על רקמות הגוף בזמן האימון ובעקבותיו הנזק הפיזיולוגי לרקמות הגוף לבין תהליך ההתאוששות וההחלמה הספונטנית של המערכות שפעלו בזמן האימון.
כיצד נגרם אימון יתר?
אימון יתר נגרם כתוצאה ישירה מכשל ההתאמה – הסתגלות הגוף לעומס העודף שנבנה במהלך האימונים כלומר עקב אימון מואץ ואינטנסיבי וחוסר זמן מספיק לרקמות הגוף להתאושש הם הגורם העיקרי להיווצרות הנזק רוצה לאומר שהספורטאי שנמצא בהכנות לקראת תחרות, מרוץ, משחק ועקב כך נכנס למהלך אימונים מואץ באינטנסיביות שהולכת וגדלה לקראת יום המטרה שנקבעה ועקב כך לא מאפשר לגוף לתקן את הנזקים המצטברים לרקמות העצביות, השריריות, המפרקיות. ובקיצור למערכת השלד והתנועה.
כאמור האינטנסיביות של האימונים גדלה מאימון פעם בשבוע עד למצב של אימון חד יומי ולכן הגוף לא מצליח לתקן את הנזקים שהצטברו ולכן נוצרת תסמונת אימון היתר וזמן ההחלמה ממנה ארוך מאד ועלול לפגוע בקרירה של הספורטאי ואף להשבית אותו לתקופה ארוכה.
תסמינים לאימון יתר
אנו מחלקים את תסמינים לאימון יתר לשלושה תחומים שונים: פגיעה פיזיולוגית, פגיעה ביכולות המקצועית, פגיעה פסיכולוגית.
תסמינים לאימון יתר פיזיולוגיים:
- מחלות ויראליות שחוזרות בתדירות גבוהה.
- עייפות ממושכת ששינה לא מצמצמת אותה.
- הפרעות שינה ופגיעה ברצף השינה.
- צימאון וצורך בשתייה לעיתים תכופות.
- פגיעה בתיאבון ובעקבותיו ירידה במשקל.
- זיהום בדרכי הנשימה כגון דלקת גרון laryngitis, דלקת שקדים tonsillitis, דלקת סימפונות bronchitis, דלקת ריאות ויראלית viral pneumonia.
- פציעות חוזרות.
- כאבי שרירים, כאבי מפרקים, כאבי ראש.
- תפקוד לקוי של המערכת ההורמונאלית.
תסמינים לאימון יתר מההיבט הנפשי
- פגיעה ביציבות הנפשית.
- דיכאון, אפטיה, ירידה במוטיבציה להצליח, חרדה, עצבנות ייתר.
תסמינים לאימון יתר וירידה ביכולת המקצועית
- תוצאות גרועות באימונים.
- אי יכולת השלמת האימונים עד סופם.
- ירידת ביכולות קוארדינציה.
- זמני התאוששות ארוכים בין אימון לאימון.
- ירידה בכח ובמסת שרירים חבולים.
- הפחתת עומסים בכל אימון וירידה בין אימון לאימון בעומס המומלץ.
אבחנת אימון יתר
קשה מאד לאבחן את תסמונת אימון יתר מאחר והתסמינים לאימון יתר מופיעים כבר לאחר ירידה בולטת ביכולת הספורטאי ותוצאותיו יחסית למצב בריא שלא מוגדר כמצב של אימון יתר, כלומר תחושותיו של הספורטאי וערנותו של המאמן והקרובים שמכירים את יכולותיו במצב תקין ורגיל לזהות ירידה איטית מתמשכת צריכה להדליק מנורות אזהרה ולהפנות את הספורטאי לברורים ולבדיקות לצורך זיהוי ראשוני של התסמינים. שום מחקר לא יכול היה לזהות סימנים בולטים וברורים לתחילתה של התסמונת דבר שיגרום להתארגנות מבעוד מועד לטפל בספורטאי לפני שיכנס לקריסת יכולות ובהמשך לשיקום ממושך ולהשבתת השחקן והספורטאי מפעילותו.
הסימן הראשוני שקל לזהותו ושעלול להדליק נורת אזהרה הוא עליה מהירה בקצב פעימות הלב כתגובה למאמץ שהספורטאי מבצע כבשגרה זהו סימן שקל למאמן ולספורטאי לזהות בזמן אימון שגרתי.
אבחוני בדיקות מעבדה יכולים לשמש כסימן ראשון ומדויק וזאת על ידי בדיקת דם שתיתן תמונה קלינית של נזק ברקמת דופן עטיפת סיבי ותאי השריר. הסימנים הם עליית רמת אנזין שרירי מסוג CPK Creatine phosphokinase. גם עליית רמת ה- SGOT Serum glutamic oxaloacetic transaminase או רמת LDH Lactate dehydrogenase מהווה סימן מקדים לתסמונת אימון יתר.
טיפול בתסמונת אימון יתר
הדרך המוכחת והידוע בטיפול בתסמונת הוא מנוחה מלא מכל אימון, תזונה נכונה עשירה בחלבונים, שימוש בתוספי מזון, טיפולי פיזיותרפיה ברקמות שבהן הנזק הצטבר לרמה כזו שהזמן לא יוכל לרפא את הנזקים ואז בעקבות מנוחה וחזרה איטית והדרגתית לאימון נזהה נזקים לרקמת השרירים, הרצועות המייצבות, למערכת השרירים הפריפרית. אולם, הדבר החשוב ביותר הוא לא להגיע לשלב של אימון יתר ונזקים מצטברים אלא לזהות את התופעה מבעוד מועד ולהקדים תרופה למכה.
ההתאוששות של כל ספורטאי תלויה בו עצמו הן מבחינת חוסנו הנפשי, מבנה גופו והרזרבות שהכין כשהיה עדיין בריא וההקשבה שלו לגופו, למאמן, לפיזיותרפיסט, לפסיכולוג הקליני, למשפחתו התומכת, לחברי הקבוצה שלו ולאוהדיו התומכים גם בזמן שיאו וגם בזמן שהוא נמצא בשפל המדרגה עקב תסמונת אימון היתר שהוא נימצא בה והופך להיות במקום שחקן נערץ ואהוב לשחקן ספסל לא עלינו.
לקריאת מאמרים נוספים העוסקים בפציעות ספורט היכנסו לקישורים הבאים: