​דרכים למניעת פציעות ספורט

טיפול בפציעות ספורט 

אין ספורטאי מקצועי או חובבן שלא נחבל במהלך הקריירה הספורטיבית שלו. מחלקים את פציעות הספורט לשני סוגים עיקריים הסוג הראשון הינו פציעות עקב חבלה פתאומית כגון נפילה, מתיחה פתאומית, התקלות בשחקן יריב או מקבוצתך, פגיעה מחפצים בשטח המגרש או מסלול הריצה, חבלה ממתקני הספורט באזור וכו'. בנוסף לכך קיימת צורת הפציעה השנייה שאיננה חבלה ישירה פתאומית אלא תהליך שחיקתי עקב פעולות חוזרניות כגון שלושת הדוגמאות האופייניות כל כך בקרב הספורטאים:  דלקת גיד אכילס במהלך הריצות הממושכות, יצירת דלקת במרפק שמאפיינת את שחקני הטניס וקרויה בשם מרפק טניס או באנגלית tennis elbow ובלטינית בשם lateral epicondylitis elbow , מתיחת גידי הכתף שקבוצת מייצבי הכתף נקראת בשם rotator cuff שמורכבת מארבעה גידים של השרירים הבאים: supraspinatus muscle, infraspinatus muscle, teres minor muscle, subscapularis muscle.

ההבדל בשמירת הגוף של ספורטאי מקצועי לבין ספורטאי חובבן

במהלך שלושים וחמש שנות עיסוקי במקצוע הפיזיותרפיה התמחיתי בטיפול בספורטאים הן מכיוון הטיפול המניעתי שחשיבותו רבה מאד ולצערי הרב אין מספיק התייחסות רצינית אליה בקרב המאמנים ומנהלי הקבוצות, והן בטיפולים לאחר הפציעות. אין ספק שאם הספורטאים היו מכינים את גופם לפני העלייה למגרש היו נחסכים ימי טיפול והיעדרויות מהפעילות הספורטיבית. 

זכורה לי דוגמא אחת מהתקופה שבה שימשתי כפיזיותרפיסט ספורט לפני שנים רבות, בדרך כלל הייתי מגיע למגרש כשעתיים לפני תחילת האימון ומה גדולה הייתה הפתעתי לגלות שהשחקנים הזרים והמקצועיים כבר היו במגרש, תחילה הם עבדו על כל איבר ומפרק בגופם על ידי מתיחות והארכות עדינות של השרירים, הגידים, המפרקים ועמוד השדרה, בשלב השני נכנסתי אני לעבודה והתחלתי לחבוש כל מפרק שהשחקן התלונן שאינו חש בטוח איתו וכי הוא פוחד שהוא עלול להיפצע במהלך המשחק. בשלב השלישי נהגתי לטפל בפציעות עקשניות וותיקות שידוע היה לי שהן מחייבות טיפול פיזיותרפיה לפני העלייה למגרש. כעת משהיה ברור שהשחקן מוגן נעול בנעליים מייצבות ובמגינים מותאמים אישית התחיל החימום האקטיבי בצורת ריצות, דילוגים, ספרינטים קצרים ועצירות פתאומיות, הנעות של האגן ועמוד השדרה, ריצות עם שינויי כיוון תנועה פתאומיים וכו'. 

רק בשלב זה לקח השחקן את הכדור והתחיל להניע אותו בהקפצות, בתנועות שורש כף היד המרפק והכתף, בשלב הבא התחיל להתמסר עם חבריו השחקנים והם התחילו לרוץ תוך כדי כדרור והנעת כדורים ביניהם. רק בשלב האחרון הם התחילו לקלוע לכיוון הסל ולתרגל הגנה האחד נגד השני. כשסיימו השחקנים המקצועיים את ההכנה רק אז הגיעו שחקנים ישראליים שלא יחסו חשיבות גדולה ובקשו כדור, כשפניתי אליהם בשאלה מה לגבי חימומים והגמשות הם זלזלו וענו לי שהם חמים כבר מהבית. דוגמא זו מייצגת את ההבדל בין המקצוענים לבין החובבניים בכל הקשור בהכנת הגוף ובשמירה עליו מפציעות ומחבלות ספורט.

איך ניתן לצמצם את נזקי הספורט?

מהדוגמא שתיארתי בסעיף הקודם תוכלו להבין עד כמה הכנת הגוף לפני הפעילות הגופנית חשובה בכדי למנוע את הפציעה הבאה שתשבית אתכם למשך מספר שבועות מפעילות גופנית, כאמור ההכנה שתכלות חימום, הארכות, מתיחות, חבישות, הפעלה אקטיבית הדרגתית וטיפולי פיזיותרפיה חשובים מאד למנוע את הפציעה הבאה ולהאריך את שהותכם על המגרש ולא על הספסל או בחדר הטיפולים אחר כך.

הטיפול המידי לאחר הפציעה

חשיבות רבה קיימת גם בטיפול ובעזרה הראשונה שמוגשת לשחקן מיד לאחר החבלה והיא לפי פרוטוקול RICE שמומלץ מאד לעקוב אחריו ולנהוג לפיו.

לעיון בעוד מאמרים שקשורים בפציעות ספורט היכנסו לקישורים הבאים: