​שברי מאמץ – סימפטומים, מניעה והטיפול המומלץ

במהלך עשרות שנות עבודתי כפיזיותרפיסט מומחה בטיפול בפציעות ספורט נחשפתי למאות מקרים שאובחנו כשברי מאמץ ובשמם הלועזי stress fracture. שוב ושוב נשאלתי על ידי הספורטאי שאובחן כסובל משבר מאמץ "איך יכול לקרות לי שבר מאמץ הרי אני בכושר שיא עושה המון פעילות גופנית עד קצה גבול היכולת, רץ מרתון פעם בחודש, אופניים לפחות שלוש פעמים בשבוע למרחק 40-50 ק"מ ועוד מוסיף בסוף השבוע משחק כדור רגל עם החברה מהצבא". והנה לכם התשובה בגוף השאלה... מאחר ושבר מאמץ נגרם עקב מאמץ יתר מתמשך ברמה תת מכסימלית כלומר על סף הנזק הגופני. במקרים נוספים נזהה הופעת שברי מאמץ בקרב אנשים שמעולם לא עסקו בספורט ועקב השמנת ייתר או עקב בעיות גופניות קבלו הוראה להתחיל בספורט והם לקחו את ההוראה הזו להקצנה וממצב של חוסר פעילות עברו למצב של פעילות ייתר ומאחר וגופם לא רגיל למאמץ הם גרמו לעצמם נזק במו ידיהם.

מה הם האזורים שנמצאים בסיכון לשברי מאמץ?

הגפיים התחתונים סופגים את רוב המאמץ והלחץ בזמן העילות הספורטיבי, למעלה מ- 50% משברי המאמץ מופיעים בעצם השוק tibia bone בגובה של 5-10 סנטימטרים מהקרסול, יתר השברים יאובחנו בעצם השוקית fibula bone שהיא החלק החיצוני של הקרסול וכן בעצמות כף הרגל tarsal bones.

הסימנים והסימפטומים להופעת שבר מאמץ

ידוע שהתלונה של המטופל היא: הופעת כאבים במהלך פעילות גופנית שכוללת נשיאת משקל ושמתגברים תוך כדי התגברות המאמץ הגופני. הכאב בדרך כלל נחלש כאשר נמצאים במנוחה אבל במקרים מתקדמים יותר של הנזק גם מנוחה לא עוזרת לכאב. במישוש ניתן להפיק כאב מקומי וכמו כן נזהה נפיחות ובצקת באזור השבר. למעשה לא מדובר בשבר טראומטי עקב נפילה או חבלה אלא שברים מיקרוסקופיים למעטפת העצם ובשמה הלועזי periosteum. למעשה מדובר בנזקים חוזרניים ובשמם הלועזי repetitive stress injury.

אבחנת שברי מאמץ

בכדי לאבחן שברי מאמץ ניתן להשתמש בהדמיה מסוג צילום רנטגן אך עדות רנטגנית תמצא רק לאחר ארבעה עד שישה שבועות מתחילת הכאבים. בעזרת בדיקות מתקדמות כגון CT או בדיקת MRI ניתן לזהות שברי מאמץ בשלבים ראשוניים יותר.

מהו התהליך להיווצרות שברי מאמץ?

עקב עייפות שרירים אצל הספורטאי המגזים או חולשת שרירים אצל הספורטאי המתחיל נוצרת תופעה שבה הספורטאי יעביר את עומס מהשריר אל העצם.

זעזועים עקב קציפות חוזרות על משטחים קשים שאינם מיועדים לספורט כגון: מגרשי כדור סל וכדור עף על גבי בטון או אספלט, ריצה על גבי משטחים קשים שלא מותאמים לעומסי יתר מצטברים.

עומס יתר על השרירים יגרום למתיחת יתר של הגידים שנאחזים בעטיפת העצם ועקב כך יוצרו נזקים מקרוסקופיים לחיבור שבין הגיד לעצם ובהמשך לעטיפת העצם.

מניעת שברי מאמץ

איך נמנע הופעת שברי מאמץ? על הרצים להגדיל את המאמץ שהם מפעילים בזמן הריצה באופן הדרגתי כלומר הגברה של לא יותר מ-10% תוספת בכל שבוע למרחק שהם רצים כלומר אם בשבוע הרביעי רצת 10 קילומטרים הרי שבשבוע החמישי תרוץ 11 קילומטרים, בדרך זו נאפשר לעצמות הגפיים התחתונים להסתגל בהדרגה לעומס שמופעל עליהם.

תרגול לחיזוק שרירי הגפיים התחתונים ובכך להסית את העומס מהעצמות אל השרירים.

שימוש בנעלי ריצה טובות והחלפתם כל 500 - 1000 קילומטרים ואם יש צורך גם במדרסים איכותיים בהתאמה אישית.

תזונה נכונה עשירה בסידן ובוויטמין D תסייע בהתחדשות נכונה של תאי העצם.

טיפולי פיזיותרפיה לשברי מאמץ

בשלב הראשון חשובה מאד האבחנה לשבר מאמץ. ולפי הממצאים יותאם טיפול פיזיותרפיה שיכלול:

מנוחה והימנעות ממאמצים גופניים שכוללים קפיצות, ניתורים וריצה למשך שבועיים עד שלושה שבועות לפי רמת הנזק שהתברר בהדמיה ולפי רמת הכאבים.

טיפול לפי פרוטוקול RICE שמתאים לפציעות ספורט בכלל ולשברי מאמץ בפרט.

חיזוק שרירי הגפיים התחתונים באופן סימטרי לשתי הרגליים גם אם מדובר בשבר ברגל אחת בלבד.

שימוש בטיפולי אולטראסאונד וגירויים חשמליים להורדת הכאבים.

חבישות בעזרת קניזיוטייפינג מותאם לשברי מאמץ.

לקריאת מאמרים נוספים בקשר לפציעות ספורט היכנסו לקישורים הבאים:

איזו פיזיותרפיה מתאימה לפציעות ספורט

איך נקטין את החשיפה לפציעות ספורט

מהם הפציעות השכיחות ביותר בקרב הספורטאים